רכוש

הוכחת חזקת השיתוף לאחר מות אחד מבני הזוג

תמ"ש (ת"א) 471001/05 ל. נ' ע. ואח' (שאול שוחט, 6.12.2007)

חזקת שיתוף - הוכחתה לאחר מותו של אחד מבני הזוג

תביעת אלמנה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לה חלק במחצית מזכויות כספיות ורכושיות שהיו לבעלה המנוח בעת מותו. לבעל היה מגרש בטרם נישא לאישה ועליו בנה בית מגורים במהלך הנישואין. הבית לא שימש את בני-הזוג למגורים.

לטענת התובעת היא ובעלה קיימו חיי שיתוף ועל כן היא זכאית למחצית הזכויות בבית.

ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים התנגדו לתביעה וטענו כי בין האשה לבעלה היו סכסוכים וחלה הפרדה רכושית.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הרציונאל של הילכת השיתוף הוא מודל נורמטיבי של צדק הגינות ושוויון, שבו כל אחד מבני-הזוג תורם את חלקו לצבירת הנכסים ונהנה מתוצר המאמץ, גם אם היו סכסוכים בין בני-הזוג.

במקרה זה נקבע כי המאמץ המשותף בא לידי ביטוי בכך שהאישה עבדה וקנתה לחם והבעל בנה בית ורכש בלוקים. הכספים של שניהם שימשו לבניית הדירה.

העובדות כי האישה לא חתמה על תוכניות, לא ידעה מה היו שלבי הבניה או מה שולם, כמו גם העובדה שלצדדים היו חשבונות בנק נפרדים אינן סותרות את תחולתה של חזקת השיתוף. עוד נקבע כי העובדה שהבעל לא סיפק לאישה כספים למחיה, אינה בעלת השפעה כי ידוע שלזוגות רבים ישנם עליות ומורדות בחיי הנישואין.

בית המשפט ציין גם את העובדה שדירתה של האישה מלפני הנישואין נמכרה בידי הבעל המנוח ונרכשה במקומה דירה אשר נרשמה על שם שניהם במשותף, כתומכת בהחלת חזקת השיתוף על בני הזוג.

העובדה כי בית המגורים לא שימש מעולם למגורי בני-הזוג איננה משנה את העובדה כי הבית נבנה במשך 20 שנים במאמץ משותף של שני בני הזוג, התובעת והמנוח. לפיכך, ניתן פס"ד הצהרתי הקובע כי לאישה מחצית מן הזכויות בנכס וכי היא רשאית להירשם כבעליו.

התובעת היתה מיוצגת בידי משרד עו"ד איתן ליפסקר

לצפייה בפסק הדין לחצו כאן

העלאת טענה לשיתוף והוכחתה בידי יורש

תמ"ש (ת"א) 21200-12-10 –פ. נ' פ. ואח' (ארז שני, 20.5.2012)

ירושה – חזקת שיתוף – העלאת טענה לשיתוף והוכחתה בידי יורש

נדחתה תביעת יורש להצהיר על שיתוף בנכסים בין הוריו

לבני זוג שהיו נשואים כחמישים שנה נולדו בן ושלוש בנות. במותו של האב הוא הוריש את כל רכושו אך ורק לבן. מספר שנים לאחר מות האב הגיש הבן כנגד האם (אשר קודם לכן כבר הוכרזה כחסויה) תביעה למתן פסק דין הצהרתי ולפיו מכח חזקת השיתוף שייך מחצית מרכושה לאב המנוח ובפועל יש להעבירו לידי הבן כיורשו היחיד של האב.
בית המשפט קבע;
(א) חזקת השיתוף נועדה ליצור שוויון ואילו החלתה במקרה הנדון תיצור חוסר שוויון והעדפה של הבן.
(ב) כאשר האב המוריש ויתר על זכותו הנובעת מחזקת השיתוף יהווה הדבר כמגן בידו של המתנגד לחזקת השיתוף. בית המשפט קבע כי לאב המנוח היו שלל הזדמנויות לעמוד על זכותו שלפי חזקת השיתוף אך הוא שתק ומחל על זכותו.
(ג) חזקת השיתוף ניתנת לסתירה, ומאחר ובין ההורים שררה הפרדה רכושית לאורך יובל שנות נישואין, הרי שהדבר מעיד על כוונתם בהפרדה רכושית. בית המשפט הדגיש כי צוואת האב כללה ופירטה אך ורק רכוש שהיה רשום על שמו, ויש בכך לחזק את הטענה בדבר הפרדה רכושית וכי האב לא ראה ברכושה של האם כחלק מרכושו וממילא גם לא הוריש לה מרכושו.
(ד) השתהות המוריש בהגשת התביעה תומכת אף היא בדחייתה. בענייננו הגיש הבן את התביעה בשיהוי רב מאוד כאשר בינתיים אף הוכרזה האם כחסויה וגם מסיבה זו יש לדחות את תביעתו.
התביעה נדחתה והבן חויב לשלם למעלה מ 120,000 ₪ הוצאות לידי הנתבעות.

חלק מהנתבעות יוצגו בידי משרד עו"ד איתן ליפסקר

לצפייה בפסק הדין לחצו כאן

עזיבת הבית עקב הסכם גירושין בהקשר לשכר דירה ראוי

ע"מ (ת"א) 1167/07 ב. נ' ב. (ישעיהו שנלר, ורדי, לבהר שרון 21.10.2009)

שכר דירה ראוי – עשיית עושר ולא במשפט – פרשנות הסכם

עזיבת הבית עקב הסכם גירושין אינה נחשבת כעזיבה מרצון והיא מקנה זכות לשכר דירה ראוי במקרה של הפרת תנאי ההסכם

התובע ביקש לחייב את גרושתו לשלם שכר דירה ראוי בגין מגוריה בבית המשותף במהלך תקופה שתחילתה במועד בו אמור היה להימכר הבית ועד למכירתו בפועל.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, בין היתר, על סמך אי הגשת חוות דעת אודות שיעור שכר הדירה הראוי וכן על בסיס טענה כי התובע בחר לעזוב את הבית ולא אולץ לעזוב.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור התובע וקבע כי כאשר שיעור שכר הדירה הנקוב בתביעה אינו נתון במחלוקת (במקרה זה העריכה הנתבעת את שיעור שכר הדירה הראוי בסכום גבוה מזה שהתובע ציין בתביעה) הרי שאין צורך בהגשת חוו"ד.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי הסכם גירושין במסגרתו עוזב האיש את הבית ומותירו למגורי האשה והילדים אינו יכול להחשב כעזיבה מרצון אלא כחלק ממהלך הגירושין. על כן במקרה של הפרת ההסכם ומגורים בבית בניגוד למוסכם יש בהחלט בסיס משפטי לתביעה לחיוב בשכ"ד ראוי.

בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, אשר חייב את הנתבעת לשלם שכ"ד ראוי לתובע.

המערער היה מיוצג בידי משרד עו"ד איתן ליפסקר

לצפייה בפסק הדין לחצו כאן