אבהות

חוק הפונדקאות

מאת: עו"ד איתן ליפסקר

חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996 מוכר יותר בכינויו "חוק הפונדקאות". חוק זה בא לתת מענה לזוגות חשוכי ילדים והוא נועד למנוע התפתחות פונדקאות בלתי חוקית, שכבר החלה להתפתח בשנים שקדמו לקבלתו.

להלן אביא סקירה תמציתית של ההליכים והמהלכים הקשורים בפונדקאות.

הליך הפונדקאות מתחיל בהתקשרות של בני זוג בגירים תושבי ישראל בהסכם כתוב עם אשה בגירה תושבת ישראל, (בד"כ) לא נשואה, שאינה קרובת משפחתם, אשר תשא את העובר ברחמה. הביצית והזרע הנם של בני הזוג (אף כי תתכן תרומת ביצית-לא מצד הפונדקאית).

את ההסכם מאשרת ועדת אישורים שממנה שר הבריאות. הועדה אינה מתערבת בפרטים כגון תשלום לאם הפונדקאית או מערכת היחסים העתידית בין האם הפונדקאית לילד העתיד להוולד. הועדה כן בוחנת את נושא אי יכולתם של בני הזוג להביא יחדיו ילד לעולם, את ההערכות הפסיכולוגיות והרפואיות הנוגעות לבני הזוג ולאם הפונדקאית. כמו כן מוודאת הועדה כי לא כלולים בהסכם תנאים המקפחים את הילד העתיד להוולד.

לאחר האישור חותמים בני הזוג והאם הפונדקאית על ההסכם בפני הועדה.

ההפריה נעשית אך ורק במחלקה מוכרת העוסקת בכך.

בני הזוג והאם הפונדקאית חייבים להיות בקשר עם פקידת סעד העוסקת בנושא במהלך ההריון ועליהם ליידע אותה בדבר מועד ומקום הלידה הצפויה.

מסירת הילד מידי האם הפונדקאית לידי בני הזוג נעשית בנוכחות פקידת הסעד ובמועד סמוך ככל שניתן למועד הלידה. משמורתו של הילד הנה בידי בני הזוג וחלה עליהם אחריות לטפל בו כאילו היה ילדם.

בשלב זה יכולה עדיין האם הפונדקאית לחזור בה ובמידה ופקידת הסעד תומכת בעמדתה וסבורה כי נשתנו הנסיבות, עשוי בית המשפט לקבל את בקשתה.

לאחר מסירת הילד לידי בני הזוג מוגשת על ידם לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו הורות.

לאחר מתן הצו בבית המשפט, נרשם הילד כילדם של בני הזוג. בשלב זה האם הפונדקאית אינה יכולה עוד לחזור בה מכל סיבה שהיא.

תקציר פסיקה אבהות וממזרות

עמ"ש (ת"א) 60381-03-11 ה. נ' נ. (שנלר ורדי לבהר שרון, 28.8.2012)

אבהות – טובת הילדה – חשש ממזרות – אב פסיכולוגי

בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט כי טוען לאבהות, אשר אין לערוך בעניינו בדיקת רקמות מחשש ממזרות, ירשם כאביה של קטינה שהוא מתפקד בפועל כאביה למן הולדתה

התובע הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי אודות אבהותו על קטינה, אשר במועד הורתה היתה אמה נשואה לאחר. תחילה הצטרפה האם לתביעה אולם בהמשך שינתה עמדתה והגישה ביחד עם בעלה תביעה נגדית למתן פסק דין הצהרתי אודות אבהותו על הקטינה.

בית המשפט למשפחה קבע כי אין לערוך בדיקת רקמות וכי לאור הראיות שהוצגו בפניו יש לדחות את תביעתו של בעלה של האם להכיר באבהותו. אשר לקביעת אבהותו של התובע הרי שהכרעה זו עלולה לפגוע בטובתה של הקטינה (מבחינת כשרותה להינשא בעתיד) ועל כן יש להכיר בטוען לאבהות כאביה הפסיכולוגי של הקטינה וכי יש להעניק לו זכויות הוריות, לרבות מעמד בהליך צו עיכוב יציאה מן הארץ של הקטינה עד שיעוגן הקשר בינו לבינה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגיש התובע וקבע בפסק דין תקדימי כי יש לרשום את אבהותו של התובע על הקטינה על בסיס הכרעה אזרחית אף ללא בדיקת רקמות וזאת משיקולים של טובת הקטינה.

התובע היה מיוצג בידי משרד עו"ד איתן ליפסקר

לצפייה בפסק הדין לחצו כאן
מאמרים